Skip to content

על פוקימון, פוליטיקה, ושאר דברים לבעלי דמיון//עמיחי מטר

שלום חברים! אני די מתקשה בתפעול של האתר הדי כושל הזה(טוב נו… הוא בסדר), אז סליחה על הבעיות פיסוק שנשארו אחרי שנכנעתי לתזוזות הבלתי פוסקות של הפסיקים הרווחים והנקודות. קטע קטן שיצא לי לכתוב בעקבות הסמינר ועוד מפגשים עם אנשים עם רעיונות וחלומות מקוריים יותר או מיוחדים פחות. בהערכה- עמיחי

.אין לך אדם שאין לו אשליה

.בין אם יצר אותה, בין אם נולד לתוכה

מדהימה העובדה, שבני אדם לעולם לא יוכלו להיכלא. אדם חומק מעבר לסורגי כלובו בעזרת אשלייתו. היא יכולה להיקרות: סוציאליזם, אייפון, או אהבה. במאמר מוסגר, אומר, שכל אדם נולד מסגר. מייצר מפתחות למנעול קיומו

“.כאדם, כל מפתח מתיישן ומחליד. וכמו שמוטי תל-אביבי אומר על אשלייתו (במקרה גם אשתו): “כשמחלידים מחליפים

כך הוחלף המפתח בדור אחרי דור. המפתח הבודד הפך למפתחות שהכילו תורות ומושגים. מה לא יעשה האדם כדי לצאת מכלובו רק לרגע קט של הבנה

.שמות של פרחים, ושווי של שטר. מקלדת ומתמטיקה, גם “ספר טוב”. כולם אשליות. משכחי כאבים

.בסופו של יום, לפני שיירדם בפנטהאוס בקיסריה

.שנייה לפני שיתנתק מחשבון הפייסבוק, או לפני שיעלה עם הגיטרה לבמה

.ימצא עצמו האדם ערום בכלאו, בחשיכה, מכוסה במפתחות דמיונו

 .במבט אל על אל תקרת בטון צוננת, לאור ירח ילחש אז תפילות, לצללים שהבחין מחוץ לבריח.

עוד נושם חמצן תקווה, שיחזיק עוד יום או שניים. תקווה שהצללים, אינם של המפתח החלוד ביותר בהיסטוריה.

שניצוק בצינוק הפחד של כולנו.

שהחליד מנהר דמעות הבדידות

.ושאלה

 

 
Advertisements